יום ראשון, 20 בפברואר 2011

אתגרשת מס' 3: כשהקיבוץ היה קיבוץ (חינוך אזרחי)

המאמר הינו מאמר נוסטאלגי של אדם שמתגעגע לתקופה למשמעויותיה ולזכרון הטוב שהותירה בו כאחת שלא חוותה את החוויה אך מהסיפורים מהמאמר ומהעובדה שרבים מהעולם ( יהודים וגויים ) התנדבו לעבוד בקיבוץ מוכיח כאלף עדים עד כמה כותב המאמר צודק בראייתו.
אני אישית מאוד מסכימה עם פרשנותו של הכותב בייחוד לאור העובדה שהיום כמעט הכל הפוך אבל שוב מודגש בראיית!
המאמר מעורר תחושות שבימינו לצערי לא קיימות .תחושת השייכות למטרה גדולה תחושת הביחד היכולה לכל מכשול, תחושת השמחה והבטחון שאתה בשום מצב לא לבד בעולם והעיקר שאתה שווה לכולם אם לא למעלה מכך והכי חשוב יש לך מה לתרום.
הקטע המדבר אלי במיוחד הוא הקטע המעביר ביקורות על קליטת העולים מהמזרח כנראה שאפילו אז בחברה האידיאלית לכאורה היו חריקות והיו שוים יותר ושוים פחות.
לצערי נולדתי בחו"ל ולארץ הגעתי לקראת שנות ה-80 ולעיר כך שקשיי השפה והמחייה ניתקו אותי בשלבים הראשונים מהיידע והעיסוק בנושא הקיבוץ וכאשר כבר הבנתי, הרי זה כבר היה בשלב התפוררות התנועה הקיבוצית.
הקיבוצים מתאימים עצמם למציאות של העידן המודרני - הם היו טובים יעילים כאשר מטרה של הקמת מדינה עמדה לנגד כל יושבי הקיבוץ ובהמשך התובנות של הסכנה המשותפת מהאויב שסביבנו איחדו את כל יושבי הקיבוץ.
עובדתית הסכנות מהשמדה מיידית בצד התפוררות המבנה הסוציאליסטי כמו גם עליית הקפיטאליזם ובייחוד ה"אני" האישי ולא מה אני יכול לתרום למדינה אלא מה אני יכול לקבל כל אלה הותירו את המבנה הישן של הקיבוץ מאחור. אוסיף ואומר שהקיבוץ היווה פלטפורמה מצויינת לקליטת עלייה במדינה ללא משאבים ( מגורים, עבודה בליל שפות ועוד ) כך שהקיבוץ אפשר קליטה מאסיבית של עולים ללא קושי יחסי במציאת מגורים עבודה תזונה ואפילו התארגנות לשפה.
בעשורים האחרונים וטוב שכך סכנת הקיום הכולל ירדה לצערנו העלייה התמעטה. אם כבר יש עליה היא עלייה ממדינות "עשירות" ואילו עולים מארצות קשות יום או שלא מעוניינים בקיבוץ או שהקיבוץ לא מעוניין בם.
התוצאה הסופית לצערי סוף עידן ואולי זו הקידמה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה