אתגרשת מס' 5: "יש לי חלום" (חינוך אזרחי)

המקבילה הכי עכשוית ל"חלומו של מרטין לותר קינג" הינן לדעתי המהפכות העכשויות בארצות הערביות. אף שלא מדובר פה באדם בודד אלא בציבור ועם ולכן המהפיכה היא אזרחית תרתי משמע. זוהי המהפיכה האזרחית בהתגלמותה כאשר "קם" עם שלם ( בכל מקרה בוודאי יותר מאדם בודד ) ומוכן למות למען רעיון של חופש .יהיו שיטענו שהבורות ורעיון העדר הוא שמוביל את העם אך לדעתי לא כך הוא ,כל מהפיכה נובעת מלמטה וזו מהפיכה שלא ניתן לדכא או לעצור אולי ניתן לעכב.
החלום שלי שמהפיכות הנוכחיות לא יולידו משטרים חשוכים כמו שכבר ראינו לצערנו מההיסטוריה, וההיסטוריה אולי הפעם תשנה דרכיה ( נאיבית אך זה החלום ) והשקט והדמוקרטיה תגיע לשכיננו ובודאי תשפיע עלינו.
אני בפינתי הקטנה אך לדעתי בעלת השפעה מהותית ויחסית גדולה בחינוך לערכים של הנוער יצירת תובנות דמוקרטיות וזיהוי משטרים ועוולות חברתיות והעיקר, שיכולים אנו לשנות ולא לראות את עצמנו כבורג קטן במערכת. 

"אתגרשת מס' 4: מגיבים ומרחיבים - פעילות המשך בנושא 'פרקי אבות'".

בכל שלושת הבלוגים שקראתי הן של דליה הן של מירב והן של יהודית ( הכי פחות ) מופיעה התייחסות שבהחלט אני מסכימה איתה ומקבלת אותה אחת לאחת באשר לצורך לא לשפוט אדם בכעסו  ( דליה ) להתרחק מתרבות רעה (מירב) חשיבות העבודה יהודית, כל אלה גם יחד מבטאים את התייחסות הפרט אל הסובבים אותו.
אנסה לטעון שכל הדברים הללו נכונים אך אני הייתי מוסיפה פאן נוסף ומאוד חשוב מבחינתי זו התנהגותי שלי האישית. להבנתי לשנות את האחר מאוד קשה ואולי גם בלתי אפשרי ,הדבר היחידי שבשליטתי האבסולוטית היא התנהגותי  מחשבותי ולכן הדרך היחידה להבנתי לשנות את האחר היא דרכי. היכולת שלי להקרין ערכים צורות התנהגות חשיבה זו הדרך האולטימטיבית לדעתי להוכיח לשנות את האחר והלא נאמר לדעתי כי "עם סגולה" אנו וכי "מציון תצא תורה" משמע לא ננסה להנחות לשפוט להתרחק אלא בפעילותנו אנו נתווה את הדרך.

אתגרשת מס' 3: כשהקיבוץ היה קיבוץ (חינוך אזרחי)

המאמר הינו מאמר נוסטאלגי של אדם שמתגעגע לתקופה למשמעויותיה ולזכרון הטוב שהותירה בו כאחת שלא חוותה את החוויה אך מהסיפורים מהמאמר ומהעובדה שרבים מהעולם ( יהודים וגויים ) התנדבו לעבוד בקיבוץ מוכיח כאלף עדים עד כמה כותב המאמר צודק בראייתו.
אני אישית מאוד מסכימה עם פרשנותו של הכותב בייחוד לאור העובדה שהיום כמעט הכל הפוך אבל שוב מודגש בראיית!
המאמר מעורר תחושות שבימינו לצערי לא קיימות .תחושת השייכות למטרה גדולה תחושת הביחד היכולה לכל מכשול, תחושת השמחה והבטחון שאתה בשום מצב לא לבד בעולם והעיקר שאתה שווה לכולם אם לא למעלה מכך והכי חשוב יש לך מה לתרום.
הקטע המדבר אלי במיוחד הוא הקטע המעביר ביקורות על קליטת העולים מהמזרח כנראה שאפילו אז בחברה האידיאלית לכאורה היו חריקות והיו שוים יותר ושוים פחות.
לצערי נולדתי בחו"ל ולארץ הגעתי לקראת שנות ה-80 ולעיר כך שקשיי השפה והמחייה ניתקו אותי בשלבים הראשונים מהיידע והעיסוק בנושא הקיבוץ וכאשר כבר הבנתי, הרי זה כבר היה בשלב התפוררות התנועה הקיבוצית.
הקיבוצים מתאימים עצמם למציאות של העידן המודרני - הם היו טובים יעילים כאשר מטרה של הקמת מדינה עמדה לנגד כל יושבי הקיבוץ ובהמשך התובנות של הסכנה המשותפת מהאויב שסביבנו איחדו את כל יושבי הקיבוץ.
עובדתית הסכנות מהשמדה מיידית בצד התפוררות המבנה הסוציאליסטי כמו גם עליית הקפיטאליזם ובייחוד ה"אני" האישי ולא מה אני יכול לתרום למדינה אלא מה אני יכול לקבל כל אלה הותירו את המבנה הישן של הקיבוץ מאחור. אוסיף ואומר שהקיבוץ היווה פלטפורמה מצויינת לקליטת עלייה במדינה ללא משאבים ( מגורים, עבודה בליל שפות ועוד ) כך שהקיבוץ אפשר קליטה מאסיבית של עולים ללא קושי יחסי במציאת מגורים עבודה תזונה ואפילו התארגנות לשפה.
בעשורים האחרונים וטוב שכך סכנת הקיום הכולל ירדה לצערנו העלייה התמעטה. אם כבר יש עליה היא עלייה ממדינות "עשירות" ואילו עולים מארצות קשות יום או שלא מעוניינים בקיבוץ או שהקיבוץ לא מעוניין בם.
התוצאה הסופית לצערי סוף עידן ואולי זו הקידמה.

"אתגרשת מס' 2: חוקרים את 'פרקי אבות'"

(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

המשפטים המרכזיים הם:

עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

שם בעל המאמר:

שמעון הצדיק

לדעתי המילים לא קשות אך המושג על התורה הוא בעל מובנים שונים האחד מובן שבין האדם למקום והשני מובן שבין אדם לחברו כי הרי המקום אינו זקוק לשמירה שלו.

דילמה אקטואלית הנובעת מהאמור הויכוח הציבורי המתקיים באשר לתלמידי ישיבות שאינם עובדים והטוענים "תורתם אומנותם" והרי זה נוגד לחלוטין האמור."על העבודה" האומנם תורתם אומנותם זו עבודה וכאן יש גם תורה בנפרד ועבודה בנפרד.

פעילות לימודית-

המשפט על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים מכיל עולם ומלואו ומכסה את כל קשת התנהגותו והתנהלותו של האדם בחברה ובמשפחה.

שלבי השיעור

מה משמעות המשפט לכל אחד מהתלמידים התייחסות תוך רישום על הלוח

לאחר שרושמים את העיקרים כולל דוגמאות שהתלמידים יידרשו לתת לכל התייחסות ניקח ונסכם בחלוקה

בין אדם לחברו ,בין אדם למקום ובין אדם לעצמו.

סיכומו של שיעור צריך להכיל כי שלמותו האישית של האדם עם החברה ועם עצמו יכולה להיווצר רק כאשר מתקיימים שלושת ההיגדים גם יחד לכל אחד מאיתנו:

עבודה קשה שכרה בצידה אך גם סיפוק ותוחלת לחיים.

תורה היא דרך ארץ שלמות רוחנית ומהווה פורקן ותחושה שהגשמתי ועשיתי כנדרש.

גמילות חסדים היא הדרך לסיפוק אישי כי נתתי לאחר אין סיפוק גדול מזה.